לבחורה הראשונה שאהבתי באמת היו
שיער יפה בצבע אש
פנים סבירות
גוף סביר
ואישיות סבירה
ואני חשבתי שהיא לפחות
הדבר הכי מדהים ומיוחד בעולם.
עכשיו, אחרי כמה שנים
ואחרי בחורות בעלות פנים מיוחדות יותר
גוף יפה יותר
ואישיות מוערכת יותר
אני תוהה אם אי פעם אצליח לאהוב
באותה העוצמה
ובאותה המסירות
בהן אהבתי אותה.
תמיד כשאני עצובה אני קונה לעצמי מתנות
בדרך כלל בובות, או דברים שקשורים לנסיכות. או סיגריות אבל מנסה להפסיק
היום קניתי בובה של לוויתן, מהבובות השוות של נשיונל ג'יאוגרפיק שעולות בערך כמו קניון רמת אביב כולו.
לפחות לא קניתי סיגריות
יש תוכניות ויש מציאות.
כמו לצייר לפי מדריך ציור באינטרנט, זה אף פעם לא באמת יוצא דומה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
